ארכיון הקטגוריה: שירים שכתב

שפתיים אדומות כפרח האביב
מסוגל לאהוב אותך ביום מעונן שכזה?
באפלה החורפית
תביאי לי את הקיץ
עינייך התכולות מאירות לי מבעד לטיפות
הגשם האחרונות
אולי הראשונות
קרני שמש חודרות אל ליבי מבעד למבטך
ממיסות אט אט את האבן כמשב רוח עז
כרקפת מתחת לסלעים מתחבא אני
וכותב לך שירים
לא מסוגל להתמודד פנים אל פנים
עם יופייך
פנייך החיורות אדמדמות מביטות בי ומחייכות
חיוך של אלף פעמונים נעימים
כמו דלי מים שנמשה מבאר עתיקה
ללטף את שערך בערפל הכחול הזה
לחלום את נשיקותייך בליל ירח וכוכבים
לעוף איתך על כנפי אדום החזה
אל ארץ האש שלנו
ארץ מראות הכסף
שכולן, את

שיר לנערתו האחרונה של אורן 3 שבועות לפני מותו

זכיתי, קיבלתי
נאבקתי וניצחתי
שיהיה לי בהצלחה
שיהיה לי טוב שיהיה לי אושר,
חלום שהתגשם,
חלום שמתגשם
חלום שהתגשם
זכיתי,אני קצין
רק לא להרוס,
רק לשמר
רק, שיהיה טוב

מסתכל עליו ונזכר בי
תמונה וכמה מילים
הוא אני, אני זה הוא
עצוב לדעת שאני לא היחיד שמרגיש כך
שאת עצמו אליו מקשר
את מילותיו יודע לצטט
ובדעותיו שולט
מצידי שכולם ירגישו כמוני
ומהצניעות לא אכפת לי
כי זה אני,לפעמים,
לפעמים זה אני
כן לפעמים גם אני יכול להיות
נסיך קטן

שנתיים,
שנתיים שאני הולך לישון ביום המחר
וקם ביום האתמול
לחסוך בזמן הם אומרים
שנתיים,
שאני אוכל בזמנים וסוחב משקלים
שנוגדים את טבע גופי-
אופיי?
שנתיים
אני יכול להיות יפה
אם אני רוצה

נכתב שנתיים לאחר יום גיוסו של אורן לצה"ל

שלמות,
השלמה
עם מה שיהיה
עם מה שקורה
עם ההווה
עם עצמי
כי אני זה אני
ואהיה שלם
עם לבבי
אשתדל

זה תמיד קורה לאנשים הלא נכונים
אבל כולנו אנשים טובים
לכולנו לא מגיע
ועכשיו, עכשיו שירים בעברית
עצובים כולם
לא מתפקדים
זה תמיד קורה לאלה שלא מגיע להם
אולי בכוונה.
האסון נוחת על האדם החזק שידע איך להתמודד איתו
האם תדע איך להתמודד
האם משהו יודע?

זה לא הגיע לו
זה לא מגיע לאף אחד
לא כך חייל קרבי צריך לסים את שרותו
לא כך צריך להמחק חיוכו
של אדם מאושר
זה לא צריך להיות
אסור לזה לקרות
ואיך, איך
איך זה עדיין קורה
ועדיין יקרה.

תשמור על העולם ילד
ואולי עוד מעט
תוכלו לשיר את זה לי
אולי מלמעלה אשמור עליו יותר טוב מכאן
כי פה אני לא כל כך מצליח
אני די ילד אבוד למען האמת
וזה מתאים
זה כל כך מתאים שאמות
עד שזה מפחיד
יש לי הכל
ובעצם אין לי כלום
היום אני כאן ומחר?
זה מתאים שאמות
אז אני לא אוכל לדעת את זה
ולכן זה כבר לא מתאים
אלא רק מתאים
שאני אחשוב שמתאים שאמות
והלואי שיותר מזה
זה לא יתפתח

השיר נכתב שבוע לפני גיוסו של אורן לצה"ל

ועכשיו אני לא חושב אני לא יודע
אני לא מרגיש
אני לא סובל ולא מאושר
אני כלום
סוף
אני סתם פסולת אורגנית
דשן כימי אם תרצו
אני חסר מודעות עצמית
ופשוט לא רואים שום דבר מבעד לעיני
גם אם תסתכלו עמוק-
רק קיר שחור
סוף
אני פשוט אינני יותר
והעדות היחידה לקיומי
הם השירים הללו שנקברים איתי

כיצד זה יתכן שכל מה שהיה היה
ועכשיו הכל עבר?
ולאן זה הלך?
ואיפה אפשר למצוא את זה?
ומה אם אנחנו רוצים עוד פעם?
ומה אם זכות החרטה?
ואם אני רוצה לשנות?
ובלי התפלספויות על מימדים
ומה שאמרת-אמרת
ומה שעשית-עשית
ואם אתה רוצה אחרת?
החיים כל כך קצרים
וכשחושבים על זה
כבר חייתי רבע מהם!!!
ואם אמות מוות לא טבעי אז אפילו פחות
ואם אמות מחר?
מה עשיתי?
כלום כלום כלום!
יש לי עוד כל כך הרבה
ואסור שיגמר לי עכשיו
כי יש לי עוד הרבה
ואני לא רוצה למות
לא בינתיים
וספק אם אי פעם

אנחנו בני האדם חייבים להגדיר זמן
אז היום עבר אותו פרק זמן אומלל
לו אתם קוראים – שנה
אז מה?
האם זה אומר שעכשיו אני צריך להיות יותר עצוב?
האם זה אומר שעכשיו אני צריך יותר לבכות?
אני עצוב כל הזמן
כל "השנה".
אני בוכה כל הזמן מאז אותו יום
בין אם זה בלי דמעות
בין אם זה בעיניים אדומות
ובין אם זה בכי הסטרי של ילד קטן
שפתאום תופס את עצמו מול תמונתו הדוממת
של מישהו מת,
מישהו שאהב
עברה עוד שנה, ובשבילי זה סתמי,
אבל אתם תהיו עצובים היום
ותשכחו מחר
ואני אבכה לנצח.

ואולי אנחנו באמת לא יכולים למות
ואנחנו זה כולם
וכולם זה כאן ועכשיו
ואולי מה שבא אח"כ
ומה שבא לפני
זה הכל חלק מאתנו גלגל אין סופי של אנרגיה
שלה כולנו שייכים
ובנו היא משחקת
ואנחנו קטנים
אנחנו בני חלוף
תפקידנו כ"כ כ"כ קטן
אז למה שלא נעשה מזה את המקסימום
אל תכנסו לדיכאון
תנצלו את זמנכם
כי חיים רק פעם אחת.