admin

6 ביוני 2011

אורן

אורן נולד ב 24 לפברואר 1979 הייתי ילדה בת 23 והוא היה בני הבכור, הוא נולד לפני עידן האולטרסאונד ומי השפיר ורק כשיצא לאוויר העולם ידענו שיש לנו בן זכר ואבא שלו התייצב על הטלפון הציבורי, ההוא עם האסימונים, להשוויץ לכל העולם על בן הזכר שנולד לו, היינו הכי גאים ומאושרים בעולם.
עם לידתו קניתי 3 ספרים- שעיקרם היה איך לגדל ילד בריא, איך לגדל ילד מאושר ואיך לגדל ילד חכם…

אורן היה פרויקט, הרי לא באמת מלמדים אותנו להיות הורים אז למדתי- אמא אוטודידקטית.
ואורן היה חלומה של כל אמא פולניה, תלמיד טוב בבית הספר, ספורטאי וכדורסלן מצטיין, חבר טוב, תעודת בגרות מושלמת, פסיכומטרי 740, ענק יפה תואר בגובה 1.94 עם לב זהב, משורר שכותב שירים, ילד שקורא פילוסופיה להנאתו, שזוכר את ימי ההולדת של כל בני המשפחה וגם את יום האם, יום המשפחה, ערבי חג, הכל!!! , שכל יום הולדת היה מכין לכל אחד מאיתנו ברכה מיוחדת המתאימה רק לו, שהיה כותב לי "לאמא הכי טובה בעולם ולקצינה הכי יפה בצה"ל" אני שהייתי אשת צבא, שמגיעה הביתה מאוחר ובדרך עוד מקבלת טלפון מאורן- "אני מכין ארוחת ערב מה להכין לך?" ברור שלא הייתי האמא הכי טובה בעולם ובטח לא הקצינה הכי יפה בצה"ל אבל הייתי נושאת את הברכות בתיק ומשוויצה לכל חברותיי.
ואורן התגייס לצה"ל בתקופת שצה"ל עוד היה בלבנון והיה לוחם בהנדסה קרבית, שמחזיק פעם קו בצפון, פעם בשטחים ופעם בדרום והדאגה לא פשוטה, כמו שכל הורה לחיל קרבי יודע ואז הלך לקורס קצינים שזו אמורה להיות תקופה יותר רגועה והיה אמור להישאר להדרכה בב"הד 1 שזה אומר שאפשר לישון בשקט…..
ואז, בגיל 21, אורן נהרג בתאונת דרכים, על אופנוע, אף אחד לא פגע בו, אורן נכנס לעיקול כביש שיש לפניו שילוט גדול וברור להאט, במהירות לא מתאימה , איבד שליטה, עף למעקה הבטיחות ונהרג במקום.
קשה לי מאד לאמר זאת בקול רם אבל במידה מסוימת אורן הרג את עצמו.
היום רציתי לדבר על אורן הילד שלי שלא שמר על עצמו, על אורן הנער הצעיר שחשב שלו זה לא יכול לקרות, שכשהבעתי את דאגתי מהאופנוע אמר לי שבועות לפני מותו שאם ייהרג " אז תבכי חודש תבכי 3 חודשים ואחר כך תשכחי ותמשיכי בחיים שלך" על אורן הילד המקסים, הנפלא היפה המוכשר שהיה אהבתי הגדולה כמו שכל אחד ואחד מהצעירים היושבים בקהל הזה הוא בעבור אמא ואבא שלו, שהיו לו חלומות- לטייל בעולם, ללמוד, לאהוב, להתחתן וללדת ילדים, לעשות קרירה, לחיות!!!!!
היום חשוב לי לפנות לכל הצעירים היושבים בקהל הזה לכל הילדים המקסימים, הנפלאים המיוחדים של אמא ואבא, קחו אחראיות על החיים שלכם, שמרו על עצמכם!!!, כי יש לכם אחראיות לא רק על החיים שלכם אלא גם של מי שאוהב אתכם, אמא אבא אחים ואחיות, סבא וסבתא.
איך אפשר להסביר לבחור צעיר בן 21 ,איך אפשר להסביר לכם שמקשיבים לי כרגע, ששום דבר לא יימשך כרגיל אחרי שהוא נהרג!!! שמהרגע שהילד שלך מת גם החיים שהיו לך מתים, שאנחנו אכן ממשיכים בחיינו, אבל אלו חיים אחרים, שהכאב והגעגוע לא נגמרים לא אחרי חודש לא אחרי 3 חודשים לא אחרי 3 שנים ולא אחרי שלושים שנה, שהימים הכי שמחים בחיינו (ימי הולדת, חתונות של הילדים, הצלחות שונות בחיינו, ועוד) הם הימים הכי קשים שאז הם הכי חסרים לנו, שהמחשבה על מה הם החמיצו מלווה אותנו בכל יום, שהצורך הזה לראות אותם, לחבק אותם, לגעת בהם, הוא צורך יומיומי.
כשאתם קטנים האחראיות על חייכם בידנו ואז אתם גדלים וזה כייף לראות אתכם יוצאים לדרך משלכם, מחפשים עוד ועוד דרכים להיות עצמאיים וייחודים , לעשות דברים בדרך שלכם, להתפתח להתנסות, להעז ולפעמים להסתכן.
יש כל כך הרבה אתגרים בדרך, יש כל כך הרבה מהמורות שחלקן לא תלויות בכם, אבל ישנה גם האחראיות שלכם האחראיות שלכם על חייכם למענכם אבל גם למעננו.
עד שאתה לא הורה אתה לא מסוגל להבין מה זו אהבה לילד משלך, לישות שהיא חלק מגופך חלק מעצמך. ועד שאתה לא הורה לילד מת אתה לא מסוגל להבין את הבור השחור הזה שמתיישב בתוך גופך וכואב פיזית, את הגעגוע הלא נגמר את הצורך הדחוף הזה לחבק עוד פעם אחת את הילד שלך.
היום אני פונה מהבמה הזו לכל הילדים של אבא ואמא שיושבים בקהל- אתם הילדים הכי מדהימים, יפים, איכותיים ויקרים בעולם להוריכם, לאחיכם, לסבא וסבתא שלכם, לחבריכם, כמו שאורן היה בשבילנו ,החיים שלכם יקרים מפז, בכל פעם שאתם לא שומרים על עצמכם, שאתם מסתכנים לשווא – כן כן גם בצבא נגרמות תאונות, וגם בכבישים, וגם בטיולים בדרום אמריקה ועוד.
רגע לפני -תעצמו את עיניכם ותחשבו שאמא ואבא שלכם עכשיו איתכם, שכל מה שקורה לכם עובר עלינו- שפציעה שלכם פוצעת אותנו, נכות שלכם משאירה אותנו נכים שמוות שלכם חו"ח ממית את החיים שהיו לנו.

שמרו על החיים שלכם למענכם אבל גם למעננו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *